: ספר סימן קעד

הקודם הבא

לאכול פת הנאפה ביו"ט כדי להציל האופה מעבירה

כ"ו מרחשון התשמ"ו בנ"י יצו"א מע"כ ידיד עליון וידי"נ הגאון הגדול מעוז ומגדל מדברנא דעמא תל תלפיות פאר הדור והדרו דמטמרין גלין ליה כגקש"ת מוה"ר אלעזר מנחם מן שך שליט"א ראש ישיבת פונוביז

אחדשכג"ק ביראה הכבוד כראוי, קבלתי ההזמנה לנישואי נכדו היקר כו` וכדי שלא תהי` ביאה ריקנית בלי דברי תורה אמרתי להעיר בהני מילי מעליותא בהם השתעשעתי בהיותי בביתו נאוה קודש זה לפני כמה ימים במעשה רב אשר לפני כמה שנים קרה מקרה אצל בעה"ב אחד שאפה פת ביו"ט בשביל עכו"ם ומעכג"ק בראותו רצה להצילו מאיסור חילול יו"ט ומלקות מיהר בזריזות ואמר ליתן לו מעט לאכול ממנו וממילא ניצל מאיסור חילול יו"ט. ביאור הדברים שהרי קיי"ל לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים (ביצה כ` ע"ב) וטוש"ע א"ח סי` תקי"ב ס"א אין מבשלין לצורך כותים ביו"ט, אבל אם אוכל ממנו ישראל אזל ליה האיסור וש"י. וכג"ק הסתייע מדברי המאירי ביצה שם. וסיים שאולי הדבר תלוי במחלוקת אי אזלינן בתר מחשבה או בתר מעשה.

וכדי להשתעשע בדברי מעכג"ק לכאורה נראה להביא ראי` ברורה מדברי הרמב"ם פ"א מהיו"ט הט"ו המבשל ביו"ט לגוים או לבהמה או להניח לחול אינו לוקה שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן, ביאור דבריו ז"ל דהמבשל ביו"ט לגוים יש בו איסור דאורייתא אלא דאינו לוקה משום הואיל דאי מקלעי ליה אורחים אבל אם היה באופן דא"א למקלעי ליה אורחים וכגון המבשל סמוך לחשיכה או דברים האסורים כגון נבילות וטרפות הכ"נ דהי` לוקה דכה"ג ליכא טעם הואיל, ועיין ירושלמי פ"ו דשבת ופ"א דביצה שנחלקו בזה ר"י ורשב"ל ולר"י אין לוקין ע"ש, ובהי"ג כתב הרמב"ם וז"ל אין אופין ומבשלין ביו"ט כדי להאכיל גוים או כלבים שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים הנה שהביא קרא מפורש שאסור לבשל לעכו"ם ביו"ט וא"כ מה שאינו לוקה הוא רק מטעם הואיל שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להם, ועיין ביאור הלכה סי` תקי"ב, ובפר"ד דרך מצותך חלק ג` שתמה להרמב"ם דאי לאו מטעם הואיל היה לוקה על בישול עכו"ם הא הוה ליה לאו הבא מכלל עשה דלכם ולא לעכו"ם לכם ולא לכלבים.

איברא דהרמב"ם פ"ו מהל` יו"ט כתב יו"ט שחל להיות ע"ש אין אופין ומבשלין ביו"ט מה שהוא אוכל למחר בשבת ואיסור זה הוא מדברי סופרים כדי שלא יבא לבטל מיו"ט לחול שק"ו הוא לשבת אינו מבשל כ"ש לחול ע"כ, ועיין בהגמ"י שם ומג"א א"ח סי` תקכ"ז ס"א ומשמע לכאורה שהוא רק איסור דרבנן ועיין יש"ש ביצה פ"ב ס"ג מה שתמה ארמב"ם ז"ל.

והנה בגמ` פסחים נחלקו רבה ורב חסדא (מ"ו ע"ב) באופה מיו"ט לחול רב חסדא אמר לוקה דלא ס"ל טעם הואיל ורבה אמר אינו לוקה דס"ל הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה ואף שנתברר אח"כ שאין לו אורחים והתרו בו אפ"ה אינו לוקה ואפילו למ"ד התראה ספק שמה התראה דס"ל לרבה דצורך היום הוא ולית ביה איסור דאורייתא כלל ולרב חסדא אפילו לב"ה דס"ל מתוך מ"מ לוקה דלא אמרו ב"ה מתוך אלא כשיש בו או צורך מצוה או צורך אכילה או אפילו איזה צורך שהוא כל שיש בו צורך קצת ואפילו כלים או מפתח מקרי צריך לו כל שהוא דבר השוה לכל נפש, אבל באופה מיו"ט לחול וכן המבשל לעכו"ם ביו"ט והאופה כיון דאין בו צורך כלל לרב חסדא לוקה.

והנה הרמב"ם בהט"ו נראה מפורש דפסק כרבה שהרי כתב המבשל ביו"ט לגוים וכו` אינו לוקה שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להם הרי להדיא דפסק כרבה דאית ליה הואיל ולפ"ז בהא מעשה רב שהביא מעכג"ק אפילו בישל לעכו"ם מ"מ לא עבר על לאו מטעם הואיל ואי מקלעי ליה אורחים וא"כ מה שמעכ"ג הלך בזריזות לאכול מאותה מאפי` לכאורה האכילה לא הותר לו יותר מהואיל דבשעת אפי` בין כך ובין כך לא עשה כהוגן ולענין לעבור הרי לא עבר מטעם והאכילה אח"כ לא התיר לו למפרע שלא יהי` בגדר שעבר לכתחילה בבישול לגוי שחז"ל אסרו אפילו לרבה דאית ליה הואיל ובדיעבד הרי אינו לוקה בכל אופן. וצ"ל דמעכ"ג בקש ממנו לאכול כדי לצאת אפילו להפוסקים שפסקו כרב חסדא מ"מ דוקא כשלא אכלו ממנו להדיא כה"ג ס"ל דלא אמרינן אבל היכא דבאמת באו לו אורחים ונתן להן מהאופה או המאכל לאכול הגם שעשהו לגוי מ"מ כה"ג מודה רב חסדא דאינו לוקה דסוף סוף באו לו אורחים ואכלו ממנו ולא אזלינן בתר מחשבתו דנימא כיון דבשעת אפיה או בישול כוונתו היתה לגוי, ועיין מאירי פסחים מ"ו ע"ב כתב כן להדיא דכל שאינו מכוין לצורך היום אע"פ שאפשר שיבא לידי צורך בכניסת אורחים אין מפקיעין ממלכות העושה דבר הנעשה שלא לצורך יו"ט ולוקה אם התרו בו ואע"פ דהו"ל התראת ספק שמא יכנסו לו אורחים התראת ספק שמה התראה וכנשתברר שלא באו אורחים ונעשית מלאכתו שלא לצורך יו"ט לוקה.

אלא דלכאורה יש לדייק מדברי המאירי הנ"ל דאין נפ"מ דבין אי אזלינן בתר מעשה ובין בתר מחשבה העיקר שאם באו אורחים בפועל ונתן להם אף שלא הי` במחשבתו עליהם ואדרבה כיון בפירוש לגוי מ"מ אם באו אורחים נפקע האיסור אפילו לרב חסדא ולרבה לעולם מהני הואיל ומקלעי אורחים ולא מהני מחשבתו לאסור אפילו לא באו אורחים כלל רק בהואיל סגי ונפקע האיסור. ועוד כתב המאירי ז"ל שאם כוון לאכילת היום אעפ"י שמרבה יותר מכדי צרכו לצורך מחר לדברי הכל אינו לוקה ואף כשנתברר שהוא מכוין בדבר זה בפרט למחרתו ושלא לצורך היום ושאף הוא אמרה כן בפירוש מ"מ כל שלא סעד ראוי הוא לו אלא שבהא דעת המאירי כל שאמרה בפירוש שדעתו בשבי למחר יש לפקפק אף קודם שסעד אם הוסיף בשביל מחר ומ"מ גם מזה אם אכל אח"כ אינו לוקה לכ"ע.

לאחר חיתום שטרות האיר ה` עיני וראיתי בספרו היקר "אבי עזרי" הוצאה תליתאה בהל` יו"ט פ"א הט"ו שמעכג"ק כבר דן בדברי הרמב"ם הנ"ל ובסתירת דבריו שפסק הרמב"ם בפ"א הט"ו כרבה דאית ליה הואיל ובפ"ו ה"א מהלכות יו"ט פסק הרמב"ם דמה שמהני עירוב תבשילין משום שהאיסור הוא רק מדרבנן אף לבשל לצורך שבת כדי שלא יבא לבשל אף לצורך חול וצ"ע למה ליה טעם זה כיון דההיתר הוא משום הואיל ואיכא איסורא דרבנן ומוכח שגם לרבה דס"ל הואיל מ"מ צרכי שבת נעשין ביו"ט שהודה ליה לר"ח בזה וע"כ צריכין טעם למה אסרו לבשל לצורך שבת בלי עירוב תבשילין וע"כ משום ק"ו אלא דמעכ"ג הקשה לעצמו דא"כ הו"ל גזירה לגזירה והוכיח מינה דע"כ מאן דאית ליה הואיל מ"מ איסורא דאורייתא איכא והסתייע מדברי המ"ב סי` תקכ"ז סק"א הבאתי בריש דברינו.

איברא דבאמת ביש"ש ביצה פ"ב סי` ג` האריך הרבה בדברי הרמב"ם ז"ל וכתב דמלשון הרמב"ם ז"ל שכתב דאיסור זה מדברי סופרים הוא ס"ל שאין הכנה מדאורייתא עכ"פ במידי דלית ביה רק תיקון אוכל נפש וכתי` שני של התוס` ביצה דלאפות ולבשל תיקוני מילתא בעלמא הוא ולא הכנת מילתא ויש מקשים דילמא הרמב"ם בכל ענין מיירי ומוקי מתני` בכל ענין בין דאיכא שהות לאורחים ובין דליכא שהות אלא דהיכא דאיכא שהות איסור זה מד"ס והיכא דליכא שהות הו"ל דאורייתא דחה זה דודאי דס"ל דליכא שום איסור דאורייתא ממש, והביא שם דברי הב"י שיצא לפרש בדברי הרמב"ם דאפילו לרבה דאית ליה הואיל נמי בעי הכירא דבהא לא פליגי וכתב עליו היש"ש דלא דבר נכונה דאדרבה בהא פליגי וכך הסוגיא שם איתמר האופה מי"ט לחול ר"ח אמר לוקה משום לא תעשה כל מלאכה רבה אמר אינו לוקה ר"ח אמר לוקה אמרינן הואיל ומקלעי ליה אורחים וכ` א"ל רבה לר"ח לדידך דאמרת לא אמרינן הואיל היאך אופין מיו"ט לשבת א"ל משום ע"ת ומשום ע"ת שרינן איסור דאורייתא א"ל מדאורייתא צרכי שבת נעשים בי"ט ורבנן הוא דגזרי ביה גזירה שמא יאמרו אופין מיו"ט לחול וכיון דאצרכינהו רבנן ע"ת אית ליה הכירא ע"כ אלמא דמוכח להדיא דדוקא ר"ח אית ליה האי סברא אבל לא רבה דדוחק לומר דקביל מיניה דהא עדיין במחלקותם עומדים ועוד הא ר"ח לטעמיה דס"ל להדיא דאית ליה הכנה דרבה כדאיתא בפ` בכל מערבין והיינו דס"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט אבל רבה בע"כ לא ס"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט דאי ס"ל כ"ש ביצה שהוא דבר הבא מאליו שאין בו משום הכנה אלא ע"כ הכנה דאורייתא חוץ מאפיה ובישול האיך דצ"ל הואיל ועוד דאפי` המבשל מי"ט לחול כתב הרמב"ם להדיא דאינו לוקה ואיסורא דרבנן הוא דס"ל דאמרינן הואיל אפי` מיו"ט לחול וכ"פ הרי"ף להדיא וכ"ש כל המחברים אלמא וכו` ע"ש, וי"ל קצת.

והגם שיש לי עוד מילין ורציתי להשתעשע בדברים ולהתעלס באהבים אמנם היות כי השליח ממהר לצאת לארצינו הקדושה ורציתי שמכתבי זה יגיע עוד לפני שמחת כלולת נכדו היקר ולכן אמרתי כעת לקצר ואי"ה במכתב הבא נאריך עוד אם יתן ה` לי כה ועד התם הנני חוזר על הראשונות בברכת מז"ט, וי"ר שיזכה לרוות רוב נחת מכל צאצאיו בלי יוצא מן הכלל ועוד ינוב בשבה דשן ורענן עדי יבא ינון ולו יקהת עמים כמים לים מכסים.

ידי"נ קשור באהבתו דושכג"ק בלב ונפש,

מנשה הקטן בן רחל לאה